שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' אינסטליין - החברה הבינלאומית לשיווק מוצרי אינסטלצי ואח' - פסקדין

פסק דין

תביעה בסדר דין מהיר לתשלום חוב בגין שכירת כלי רכב.

1.התובעת עוסקת בהשכרת כלי רכב. הנתבעת התקשרה עמה בהסכם לשכירת כלי רכב. הנתבע הוא מבעליה ומי שניהל את הנתבעת.

2.לפי האמור בכתב התביעה, שהגישה התובעת ביום 13.3.13, חובה הנותר של הנתבעת לתובעת בגין שכירת כלי הרכב עומד נכון ליום הגשת התביעה על 36,040 ₪ (להלן: החוב). אין עוד חולק על חוב זה ועל חובת הנתבעת לשאת בו. המחלוקת הנותרת נסבה על שאלת חבותו של הנתבע לשאת גם הוא אישית בחוב האמור.

3.בתביעתה נסמכה התובעת בעיקר על שניים אלו לביסוס החיוב האישי: ראש וראשון, כתב התחייבות, לתשלום כל חובות החברה, תוך ציון פרטי כרטיס אשראי (נספח ב' לכתב התביעה). הקושי במסמך זה: אף שהנתבע חתם עליו פיזית וכרטיס האשראי שצוין היה שלום, הרי שנוכח הוספה של חותמת החברה בתחתיתו, כמו גם מילוי שם המתחייב כשם החברה, נוצרה מחלוקת בשאלה האם מדובר בהתחייבות אישית או שמא של החברה. מקור נוסף לחיוב: הסכם השכירות (נספח ג' לכתב התביעה), שבו מצוין כי "השוכר, הנהג ובעל כרטיס האשראי מתחייבים בזאת, ביחד ולחוד, לשלם למשכירה ...". הנתבע הוא בעל כרטיס האשראי, ברם אינו חתום אישית על הסכם השכירות, ושאלה היא האם יש בהוראות ההסכם כדי להשית עליו חבות אישית כלפי התובעת.

4.התובעת הגישה תצהירי שניים, מנהל הגביה ומנהל סניף פ"ת, ה"ה עמרם ועודי, כמו גם חוו"ד שמאי, שנתייתרה משחדלו הנתבעים לחלוק על החוב. הנתבע הסתפק בתצהירו שלו. נסיון להביא את הצדדים לכלל הסכמה, שלא ארחיב בו – לא צלח. על כן נקבע התיק להוכחות, ואלו התקיימו היום, 16.2.14. בראשיתן הסכימו הנתבעים כי אין לחלוק על גובה החוב, קרי הוסכם שניתן לתת פסק דין נגד הנתבעת, והשאלה שנותרה היא כאמור חבותו האישית של התובע. הצדדים חקרו קצרות וסיכמו, כאשר על טענותיהם האחדות אעמוד מיד.

5.דין התביעה נגד הנתבעת להתקבל, בהסכמה. דין התביעה נגד הנתבע להידחות. אנמק בתמציתיות, כמצוות המחוקק בעניין תביעות המתבררות בסדר דין מהיר.

6.את עיקרי יהבה משליכה התובעת על כתב ההתחייבות (נספח ב' לתביעה). טופס זה, שהתובעת דואגת כי ייחתם במקביל להסכמי השכירות, מציין (טרם שמולא), בין היתר, כי "אני הח"מ ___________ מתחייב לשלם את מלוא התחייבויות _____ (להלן: השוכרת). ... פרטי כרטיס האשראי הנקובים מטה ... ישמשו לתשלום החוב. ... ". בשולי כתב ההתחייבות יש מקום למלא שם ותאריך. הנתבע אכן ציין את שמו בתחתית הדף, וכרטיס האשראי שפרטיו הוספו היה שלו. ברם בראש כתב ההתחייבות, במקום בו נאמר "אני הח"מ ____", הטביע הנתבע את חותמת החברה והוסיף את חתימתו, באופן שהמסמך קורא עתה: "אני הח"מ, אינסטליין ...". אף בשולי המסמך, שם נתבקש לציין את שמו, הוסיף הנתבע את חותמת החברה ואת חתימתו על גביה.

7.הקושי ברור: כתב ההתחייבות, כפשוטו, קובע כי הנתבעת תשלם את חובות הנתבעת, באמצעות כרטיס האשראי שפרטיו צוינו. אין במסמך אפוא כל הבהרה כי הנתבע הוא האחראי אישית לחובות החברה שהוא בעל מניות ומנהל בה. ככל שכוונת התובעת היתה שהנתבע יתחייב אישית, אזי נציג החברה (שזהותו לא ידועה ולא הובא לעדות) כשל בלהבטיח להוציא לפועל אותה כוונה. לבה של התקשרות חוזית היא בהסכם, וכאן לשונו של ההסכם אינה תומכת בקיומו של הסכם עם הנתבע בכובעו האישי. העדה ברורה על גמירות דעתו של הנתבע להתחייב אישית כלפי התובעת – אין.

8.התובעת, בהיעדר חלופה אחרת, תרה אחר סימנים ורמזים לכך שהנתבע התכוון דווקא להתחייב אישית. כך היא מציינת את העובדה שכרטיס האשראי נושא את פרטי חשבון הבנק האישי שלו. נתון זה, מטעימה היא בהסתמך על מקרה אחר שנדון בפסיקת בית משפט זה (ת"א 57081/08 שלמה תחבורה נ' לב רם (14.2.13)), יש בו משום נטילת התחייבות אישית של בעל הכרטיס. ברם טענה זו, שטעמיה עמה, היא בעלת עוצמה יתרה שעה שבעל הכרטיס נמנע מלציין מפורשות על גבי כתב ההתחייבות את שם החברה כזו הנוטלת על עצמה התחייבות. במקרה שלפנינו, נהג הנתבע אחרת, ואפילו תכנה זאת התובעת (ללא עיגון עובדתי) כ"מחטף" הרי שהטעון תיקון לא תוקן. אמנם, אין כל פסול לעשות שימוש בכרטיס האשראי לשם גביית החוב. כך ארע אף ביחס לחוב קודם, אין חולק (והנתבע אף לא הגיש תביעה בגין כך, אף שהסכום יצא מחשבונו). ברם כאשר כרטיס האשראי בטל בנסיבות כלשהן, כפי שאירע במקרה דנן, שאלה היא האם העובדה שהכרטיס היה שייך לנתבע די בה כדי לבסס את חבותו האישית ותביעה עצמאית נגדו. התשובה לכך, שעה שהחברה היא המתחייבת הפורמלית ולא הנתבע אישית, היא בשלילה.

9. עוד טוענת התובעת: הגיונם של דברים הוא שבעלי החברה יוסיף את חתימתו האישית, שאם לא כן מה הועילו חכמים בתקנתם. טענה זו אינה בעלת עוצמה מספקת. היא בעלת פן עובדתי, שלא נמצא לו עיגון בטענות המצהירים. איננה היא משום ידיעה שיפוטית. ניתן למצוא מנגד גם הגיון מה בעצם הספקת כרטיס אשראי (שהתובעת אף ידעה לעשות בו שימוש), גם בלא להקים חבות אישית של מנהל החברה לכל חובה. כך או כך, הגיון הדברים לחוד, והמסמכים שנחתמו לחוד. ככל שנושה מעוניין בבטוחה, עליו להבטיח כי יקבלה. לא כך ארע במקרה דנן.

10.כתב ההתחייבות אינו יכול לסייע אפוא לתובעת בנסיבות המקרה כאן.

11.נפנה לטענה הנוספת העיקרית של התובעת: כי בהסכם השכירות (נספח ג' לכתב התביעה) צוינה חבותם של בעל כרטיס האשראי והשוכר "ביחד ולחוד". הנתבעים טענו בסיכומיהם כי המדובר בחוזה אחיד שתנייתו זו מקפחת – טענה מעורבת של עובדה ומשפט שיש לדחותה בהיותה הרחבת חזית ברורה לכתב הגנתם, ואשר התובעת התנגדה לה. ברם גם אם עומד ההסכם על כנו, הרי שהצדדים לו הם התובעת והנתבעת, לא הנתבע אישית. הסכם מטיבו אינו יכול להיות לרעת צד שלישי, וליצור יש מאין התחייבויות על מי שאינו צד להסכם, והדברים ברורים.

12.בחנתי את מכלול טענות התובעת, גם האחדות שלא הרחבתי בהן. הן נטולות עוצמה. כאמור, בהחלט אפשר שכוונתה של התובעת היתה ליצור התחייבות אישית. ברם אין לכך ביטוי בכתובים. חקירת הנתבע לא העלתה קיומה של כוונה כזו מצדו. עדות מצד מי שהחתים את הנתבע על המסמכים – לא באה, וספק רב אם היה בה לסייע. אין לייצר הסכם יש מאין.

13.סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת, וזו תחויב בתשלום בסכום של 36,040 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל (שספק רב אם יתרחש). התביעה נגד הנתבע 2 נדחית. בשקלול האמור ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: